<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן ו'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אין מבקעין עצים ביו"ט אפי' המוכנין אלא על ידי שינוי. שאם היה רגיל לבקע בקרדום בצד הרחב יבקע בצד הקצר. וכן בהפך. והיה אומר מורי ה"ר פרץ ז"ל דאותם כלים האמורים בגמרא בענין בקוע עצים אין אנו יודעים אותם, וטוב לבקע בסכין. ואם תשאל למה התירו ביקוע העצים ביום טוב. והלא איפשר לבקוע מערב יום טוב, וכל מה שאפשר מערב יום טוב בלי הפסד הטעם אם לא עשאו מערב יום טוב אסור לעשות ביו"ט כמו שנבאר בע"ה. והטעם לפי [שאי] איפשר לאפות ולבשל בלי עצים. ואם שכח ולא בקע. בלי עצים נמצא מתענה ביו"ט. ולפיכך עשו אותו כדיכת המלח שמותר על ידי שינוי כמו שנכתוב בע"ה. ויש מחמירין שלא לבקע עצים קטנים הואיל ואיפשר להדליק בלי ביקוע.
<h2>דף לב.</h2>
והפתילות והשמנים שאסרו בשבת מדליק בהם ביו"ט דאין כאן משום הטייה אלא בשבת דוקא. וכן אסור להסיר הפתילה מתוך השמן ולהניחה בקרקע, שהרי גורם כיבוי. ואוסר לכבות האש באפר מפני שמכבה הפחם מתוך הפתילה הדולקת כדי להאיר. ואסור לזקוף הנר כדי להסיר השמן מתוך הפתילה, אבל מסיר אדם הפחם מתוך הפתילה הדולקת כדי להאיר ואפי' בכלי. והיינו דתניא (ביצה ל"ב ע"ב) מוחטין את הפתילה. דמשמע דאפילו במחט. וכן דעת הראב"ד ז"ל ודלא כר"מ ב"ם ז"ל. לא יתן אדם אבן על הבקעת כדי לשבור אותה. אבל מכניסה בחור ושוברה.
מסיקין בכלים שלמים מפני דמגו שהם מוכנים למלאכתן, מוכנים להסיק. אבל כלים שנשברו [בי"ט] אין מסיקין בהן. דנולד הוא. בד"א בשאין השברים ראויין למלאכתן ראשונה כגון שברי עריבה לצוק בהן מקפה. אבל היו ראויין מסיקין בהן. ואע"פ שראויין למלאכה אחרת אין מסיקין בהן ואין מטלטלין אותן. כגון שברי עריבה לכסות בהן פי החבית. דכבר יצאו מתורת כלי.
<h2>דף לג.</h2>
וכל העצים ואפי' הרטובים מוכנין להסיק. דראויין הן להסיק גדול. ונוטל אדם עץ יבש לצלות בו בשר דהואיל וצולה בגחלתו צולה בו ואע"ג דראוי לצלות בו אגב עצים יבשים. הוא עצמו אינו ראוי. כדין קוצים שכתבתי למעלה, וכן כתבו רבי' ז"ל אע"פ שבגמרא לא אמרו רק חזרא. ולא יטול עץ לעשות ממנו אוד לתקן האש שבתנור אלא א"כ הוכן מערב י"ט. ואוד שנתקן מערב י"ט ונשבר בי"ט אין מסיקין בו, כנולד הוא. ומסיקין באגוזין. אבל אם אכלם אין מסיקין בקליפתן דכנולד הוא.
ואין מוציאין את האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים, מפני שנולד הוא. ועוד שאיפשר מערב י"ט. ולכבות הנר הוא אסור. ואוסר לכבות הנר מפני דבר אחר. כלומר המשמש מטתו שאסור לשמש לאור הנר. ובי"ט של גליות התירו רבי' הרשב"א ז"ל מידי דהוי אכוחל העין בי"ט שני שהוא מותר.
